Vayedaber

אָמַר רִבִּי יוֹנָה חֲבֵירִין אֵינָן חֲשׁוּדִין לֹא לֶאֱכוֹל וְלֹא לְהַאֲכִיל. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר חֲבֵירִין חֲשׁוּדִין לֶאֱכוֹל וְאֵינָן חֲשׁוּדִין לְהַאֲכִיל. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי. אָֽמְרוּ לוֹ עַל עַצְמוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן כֵּיצַד יְהֵא נֶאֱמָן עַל שֶׁל אֲחֵרִים. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין מְסַייְעִין עַל רִבִּי יוֹסֵי. דְּאָמַר רִבִּי חֲנִינָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֹא אָמַר רִבִּי יוּדָה אֶלָּא בְסוֹף אֲבָל בִּתְחִילָּה אוּף רִבִּי יוּדָה מוֹדֵי. אִין תֵימַר חֲבֵירִים אֵין חֲשׁוּדִין לֹא לוֹכַל וְלֹא לְהַאֲכִיל מַה בֵּין בִּתְחִילָּה מַה בֵּין בְּסוֹף. דְּתַנִּי הַמְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת נֶאֱמָן חוּץ מִדָּבָר אֶחָד אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ הֶחָשׁוּד עַל דָּבָר אֶחָד חָשׁוּד הוּא עַל הַכֹּל. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אֵינוֹ חָשׁוּד 9b אֶלָּא עַל אוֹתוֹ דָבָר בִּלְבַד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' יודה אומר אינו חשוד אלא על אותו דבר בלבד. שראינו שאינו חושש כלל לאותו דבר והשתא כמו דפליגי בחשוד לבסוף על דבר אחד אם הוא חשוד לכל דבר ה''נ פליגי בכה''ג במתני' אם קיבל עליו בתחלה על הכל ולבסוף נתארח אצל עם הארץ פעם אחת ורבי יהודה סבר דאף שהוא חשוד לאכול עכשיו מכל מקום אינו חשוד להאכיל לאחרים:

החשוד על דבר אחד. שבתחלה קיבל עליו כל דבר ואח''כ נמצא חשוד לדבר אחד מהם הפסיד כל נאמנות שלו וחשוד הוא על הכל:

המקבל עליו להיות נאמן חוץ מדבר אחד. שאינו מקבל עליו בתחלה אין מקבלין אותו כלל:

דתני. בתוספתא שם וכלומר דתניא נמי הכי דפליגי בכה''ג:

דא''ר חנינא ור' יסא בשם ר' יוחנן לא אמר ר' יהודה אלא בסוף. כלומר שאם קבל עליו בתחלה שלא להתארח אצל ע''ה ואף שבסוף נתארח אצלו בהא הוא דקאמר ר''י דאפילו הכי נאמן הוא לאחרים אבל בתחלה אף ר''י מודה שצריך לקבל עליו שלא יתארח אצל ע''ה והשתא אין תימר דאין סברא כלל לומר דבפעם אחת לבד שהוא חשוד לאכול אינו חשוד להאכיל אלא דתימר דחברים אין חשודין לא לאכול לעולם דבר שאינו מתוקן ואז אין חשודין לא להאכיל א''כ מה בין בתחלה בין בסוף לר' יהודה דהא אף שקיבל עליו בתחלה כן מ''מ הרי נתארח לבסוף וכבר הפסיד נאמנות שלו ומ''ט דר' יהודה דאמר דאפ''ה נאמן אלא ודאי ר' יהודה אית ליה האי סברא דר' יוסי דמשום פעם אחת שנתארח אצל ע''ה ואכל דבר שאינו מתוקן לא הפסיד נאמנותו לאחרים. וחכמים סבירא להו דאף בפעם אחת שחשוד לאכול חשוד הוא להאכיל ובהאי סברא הוא דפליגי:

מיליהון דרבנן. דלקמן ר' חנינא ור' יסא מסייעין על ר' יוסי וכלומר דודאי אליבא דחכמים דמתני' לא מצית לאוקמי מלתיה דר' יוסי דהא בהדיא קאמרי על עצמו אינו נאמן דכשהוא מתארח אצל עם הארץ ודאי אוכל שם דבר שאינו מתוקן וכיצד יהא נאמן על של אחרים וא''כ לחכמים אפי' בפעם אחת שחשוד הוא לאכול כבר חשוד הוא להאכיל כדאמרינן דמתני' פליגא על ר' יוסי וכי קאמר הש''ס מיליהון דרבנן מסייעין לר' יוסי אליבא דר' יהודה הוא דקאמר והיינו דאיכא סברא לחלק בין חשוד לאכול פעם אחת או יותר ובהך סברא פליגי ר' יהודה וחכמים דמתני' כדלקמן:

מתניתא פליגא על ר' יוסי וכו'. דמשמע אפי' בפעם אחת שנתארח אצל עם הארץ שוב אינו נאמן לאחרים:

גמ' מה. הא דקתני את שהוא לוקח אם הוא לוקח ע''מ לאכול והא כבר תנינן את שהוא אוכל ומ''ש אם אוכל מפירותיו או שאוכל ממה שהוא לוקח אלא את שהוא ליקח ע''מ למכור והתנינן וכו'. אלא לעולם ע''מ למכור הוא וכך אנו מפרשין את שהוא מוכר דרישא היינו מה שהוא מוכר מפירות מכנסו מה שהוא מכניס מן שדה שלו ומשום דהו''א דוקא בפירות שלו הטריחוהו חכמים לעשר מה שהוא מוכר קמ''ל דאף הלוקח ע''מ למכור צריך הוא לעשר שלא יצא מידו דבר שאינו מתוקן:

תני. בתוספתא (ריש פ''ב) שהשיבו חכמים לר''מ וזהו ר' יהודה דמתניתן מימיהן של בעלי בתים וכו' כלומר כך מצינו שהיו בעלי הבתים נוהגין שאע''פ שלא נמנעו מלהיות מתארחין אצל חביריהם שאין נאמנין על המעשר מ''מ נוהגין היו להיות מתקנין פירותיהן בבתיהן:

חבירין אין חשודין לא לאכול ולא להאכיל. כלומר דקמ''ל דצריך שלא יהו חשודין לעולם לאכול דבר שאין מתוקן ואז אינם חשודים להאכיל לאחרים אבל אם חשודין הן אפי' פ''א לאכול דבר שאינו מתוקן שוב אין נאמנין להאכיל לאחרים. ר' יוסי פליג וס''ל דמשום פעם א' שחשוד לאכול לא הפסיד נאמנות שלו לגבי אחרים ובהא הוא דקאמר יש לך שחשודין לאכול ואין חשודין להאכיל:

תַּנִּי הַנֶּאֱמָן עַל הַטָּהֳרוֹת נֶאֱמָן עַל הַמַּעְשְׂרוֹת. תַּנִּיתָהּ רִבִּי יַנַּאי בֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר טַעְמָא. הָדָא דְּתֵימַר בְּמִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ אֲבָל בְּרַבִּים אֵינוֹ נֶאֱמָן עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו בְּרַבִּים. רִבִּי אַמִּי בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי אֲפִילוּ אֲנִי אֵינִי נֶאֱמָן עַד שֶׁנְּקַבֵּל עָלָיו בְּרַבִּים. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֲפִילוּ חָבֵר שֶׁשָּׁלַח לְחָבֵר צָרִיךְ לְעַשֵּׂר. רִבִּי זְעִירָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא כְּגוֹן אֲנִי לְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק לִי. אָמַר לֵיהּ מַה אַתְּ בְּעֵי מֵרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק דְּכָל מַה דְּהוּא אוֹכֵל מִן שׁוּקָא הוּא אוֹכֵל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אבל ברבים. כלומר שיהא נאמן לרבים ולומר זה מעושר שיסמכו עליו אע''פ שהוא עצמו אינו אוכל עמהן:

מה את. רוצה מר' שמואל בר רב יצחק בענין הספק הלא מה שהוא אוכל מן השוק הוא אוכל ומסתמא אינו לוקח מן השוק כ''א דבר המתוקן:

כגון אני וכו'. אם אנחנו ג''כ אין לנו לסמוך זה על זה:

אפי' חבר ששלח. פירות לחבר צריך לעשר ולא יסמוך על זה ששולח לו דשמא הוא יסמוך ג''כ עליו שהוא עישר ובין דין לדין יאכל דבר שאינו מתוקן וכעובדא דר' זעירא לעיל (פ''ק בהלכה ג'):

אפילו אני. כלומר אפי' תלמיד חכם כגון אני צריך שיקבל עליו ברבים:

אינו נאמן. על זה עד שיקבל עליו לפני רבים דברים אלו שנשנו במתני' להמקבל עליו להיות נאמן:

הדא דתימר במתארח אצלו. שיכול לסמוך עליו ולאכול עמו דמכיון דקפיד על הטהרות ודאי אינו אוכל דבר שאינו מתוקן:

תניתה ר' ינאי וכו'. הוא תני לה להך ברייתא בשם דבי ר' ישמעאל והוא אמר בה טעמא כדאמרן וכמסיים עלה:

נאמן על המעשרות. דכיון שאינו חשוד על דרבנן כ''ש דנאמן הוא על מדאורייתא:

הנאמן על הטהרות. שאוכל חולין בטהרה ומדברי סופרים הוא:

הוּא נֶאֱמָן וְאִשְׁתּוֹ אֵינָהּ נֶאֱמָנֶת לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ וְאֵין מִתְאָֽרְחִין אֶצְלוֹ. אֲבָל אָֽמְרוּ הֲרֵי כְדָר עִם נָחָשׁ בִּכְפִיפָה. אִשְׁתּוֹ נֶאֱמָנֶת וְהוּא אֵינוֹ נֶאֱמָן מִתְאָֽרְחִין אֶצְלוֹ וְאֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ אֲבָל אָֽמְרוּ תָבוֹא מְאֵירָה לְמִי שֶׁאִשְׁתּוֹ נֶאֱמָנֶת וְהוּא אֵינוֹ נֶאֱמָן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אשתו נאמנת וכו' דבזה איפכא הואי:

אבל אמרו. ובתוספתא הגי' אף על פי שאמרו. כלומר אף שאמרו הרי הוא כמו שדר עם הנחש בכפיפה ואינו יכול לסבול. לא יסמוך על זה שהאיש מתקוטט תמיד עמה שתהי' זהירה בכך דמ''מ כיון שהיא בעצמה אינה נאמנת לפעמים אין הבעל משגיח מה שהיא עושה:

לוקחין ממנו. שהרי הוא נאמן אבל אין מתארחין לסעוד אצלו מפני אשתו שאינה נאמנת ואינה מקפדת לערב באכילה מדבר שאינו מתוקן:

הוא נאמן וכו'. תוספתא (בפ''ג):

תַּנִּי לֹא יְשַׁמֵּשׁ חָבֵר בְּמִשְׁתֶּה עַם הָאָרֶץ וְלֹא בִסְעוּדַת עַם הָאָרֶץ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה הַכֹּל מְתוּקָּן וּמְעוּשָּׂר מִתַּחַת יָדוֹ וַאֲפִילוּ מֵינֶקֶת שֶׁל יַיִן. וְאִם שִׁימֵּשׁ חָבֵר בְּמִשְׁתֶּה עַם הָאָרֶץ וּבִסְעוּדַת עַם הָאָרֶץ הֲרֵי זוּ חֲזָקָה לְמַעְשְׂרוֹת. רָאוּ אוֹתוֹ מֵיסַב אֵינָהּ חֲזָקָה אֲנִי אוֹמֵר עַל הַתְּנָאִין שֶׁבְּלִבּוֹ הוּא מֵיסַב. בְּנוֹ מֵיסַב אֶצְלוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר עַל יָדָיו. חֲבֵירוֹ אֵין צָרִיךְ לְעַשֵּׂר עַל יָדָיו.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תני. בתוספתא שם:

ואפי' מינקת של יין. כלומר אפי' אין שם יין אלא דבר מועט הנכנס במינקת אחת ששואבין בה מן החבית אין סומכין שהבעה''ב תיקן לאותו דבר מועט:

חבירו של חבר שמיסב ואוכל שם אינו צריך לעשר על ידיו לפי שבחזקת שהחבר תיקן ולא התנה עליו בלבו ואם לא היה מתוקן לא היה החבר הזה מניח לחבירו שהיה מיסב עמהם:

בנו מיסב אצלו. בן חבר שמיסב אצל ע''ה ואוכל עמו אין סומכין ג''כ שאביו תיקן הסעודה וצריך לעשר על ידו לפי שאביו החבר התנה בלבו על מה שבנו אוכל:

ראו אותו מיסב. לחבר בסעודת ע''ה ואוכל עמהם אינה חזקה לאחרים לסמוך עליו שהוא תיקן לפי שאני אומר על התנאים שבלבו הוא מיסב שעשה תנאי בלבו שיפריש אח''כ מעשר על מה שהוא אוכל עמו:

ה''ז חזקה למעשרות. שמסתמא אותו החבר תיקן הכל דאם לאו לא היה משמש שם:

משנה: הַמְקַבֵּל עָלָיו לִיהְיוֹת חָבֵר אֵינוֹ מוֹכֵר לְעַם הָאָרֶץ לַח וְיָבֵשׁ וְאֵינוֹ לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ לַח וְאֵינוֹ מִתְאָרֵחַ אֶצֶל עַם הָאָרֶץ וְלֹא מְאָֽרְחוֹ אֶצְלוֹ בִכְסוּתוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף לֹא יְגַדֵּל בְּהֵמָה דַקָּה וְלֹא יְהֵא פָרוּץ בִּנְדָרִים וּבִשְׂחוֹק וְלֹא יְהֵא מִיטָּמֵא לְמֵתִים וּמְשַׁמֵּשׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. אָֽמְרוּ לוֹ לֹא בָאוּ אֵלּוּ לִכְלָל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ולא יהא פרוץ בנדרים. שלא ירבה בשבועות ונדרים כי ברוב הנדרים והשבועות אי אפשר שלא יחלל:

אמרו לו לא באו אלו לכלל. דברי חבירות שאין ענינים לכך ואין הלכה כר' יהודה:

ומשמש בבית המדרש. לתלמידי חכמים:

ולא יהא מיטמא למתים. במקום שיש מטפלין בהן כדי שלא יהא רגיל בטומאה:

ובשחוק. דשחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה:

רבי יהודה אומר אף לא יגדל בהמה דקה. שאסור לגדל בהמה דקה בא''י מפני הגזל שהן רועות בשדה אחרים:

ולא מארחו אצלו בכסותו. דכסות ע''ה טמא הוא ואי אפשר לו להזהר ממגע כסותו ותנן בגדי ע''ה מדרס לפרושין:

ואינו מתארח אצל עם הארץ. שלא יטמא גופו ויבא ויטמא טהרות:

אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש. מפני שגורם להם טומאה שכל מה שביד ע''ה בחזקת טמא הוא והאי תנא ס''ל שאסור לגרום טומאה לחולין שבא''י ואינו לוקח ממנו לח מפני שהוכשר לקבל טומאה אבל יבש מותר ליקח ממנו שכל זמן שלא בא עליו משקה לא הוכשר לקבל טומאה ונאמן ע''ה לומר הפירות הללו לא הוכשרו אבל אינו נאמן לומר הוכשרו ולא נטמאו כדאמר בגמרא:

מתני' המקבל עליו להיות חבר. לענין טהרות שיהיו בגדיו ואוכלין ומשקין שלו טהורים וצריך שירגיל עצמו בחזקת טהרות שלשים יום ואחר ל' יום משיקבל עליו דברי חבירות בפני ג' חברים נאמן הוא על כל הטהרות כשאר כל החברים ואע''פ שהוא אינו תלמיד חכם ות''ח עצמו דינו מפורש בגמרא:

הלכה: אֵינוֹ לוֹקֵחַ הִמֶּנּוּ לַח. הָא יָבֵשׁ מוּתָּר שֶׁעַמֵּי הָאָרֶץ נֶאֱמָנִין עַל הֶכְשֵׁירוּת. וְתַנִּי כֵן נֶאֱמָן עַם הָאָרֶץ לוֹמַר הַפֵּירוֹת הַלָּלוּ לֹא הוּכְשְׁרוּ. אֲבָל אֵינוֹ נֶאֱמָן לוֹמַר הוּכְשְׁרוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא קִיבְּלוּ אֶת הַטּוּמְאָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' הא יבש מותר וכו'. שנאמן הוא על הכשרו' לומר שלא הוכשרו כדפרישית במתניתי':

הָא מִכְּלָל דּוּ מוֹדֵי עַל הַקַּמָּייָתָא. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל דְּרִבִּי יוֹנָה דְּרִבִּי יוֹנָה אָמַר חֲבֵירִין אֵינָן חֲשׁוּדִין לֹא לֶאֱכוֹל וְלֹא לְהַאֲכִיל שֶׁלֹּא יֵלֵךְ וִיטַּמֵּא גוּפוֹ וְיָבֹא וִיטַמֵּא טָהֳרוֹת. וַאֲפִילוּ עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי לֵית הָדָא פְלִיגָא. דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר חֲבֵירִין חֲשׁוּדִין לוֹכַל וְאֵינָן חֲשׁוּדִין לְהַאֲכִיל. תַּמָּן לְטָהֳרוֹת אֲבָל הָכָא לְמַעְשְׂרוֹת. הַנֶּאֱמָן עַל הַטָּהֳרוֹת נֶאֱמָן עַל הַמַּעְשְׂרוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הנאמן על הטהרות וכו'. כדאמרי' לעיל ומשום דטהרות חמירי ועוד שהן מדרבנן ומעשרות מדאורייתא והלכך כאן שהוא לטהרות אף ר' יהודה מודה. תני כל הבא וכו'. בתוספתא (פ''ב):

אבל הכא. במתני' דלעיל למעשרות:

ואפילו על דר' יוסי לית הדא פליגא וכלומר דהא לר' יוסי דלעיל טפי קשיא דאיהו קאמר אליבא דר' יהודא דטעמיה בדלעיל משום דס''ל דאף דיש חבירין חשודין לאכול מ''מ אין חש דין להאכיל לאחרים והרי כאן מודה ר' יהודה אלא דאפילו לר' יוסי מתרצינן הכי תמן לטהרות כלומר במתני' דהכא לטהרות הוא דמיירי ומודה רבי יהודה דאין מתארח אצל ע''ה מטעמא דאמרן:

הא מכלל דהוא מודי על קמייתא. אדברי ר''י קאי מדקאמר אף לא יגדל כו' מכלל דהוא מודה באלו שנשנו מקודם ואינו מתארח אצל עם הארץ ומדייק וכי לית הדא פליגא על ר' יונה דאמר בהלכה דלעיל לר' יהודה חבירין אין חשודין לא לאכול ולא להאכיל והלכך אף המתארח אצל ע''ה נאמן דאף שהוא מתארח בביתו תלינן דאינו אוכל דבר שאינו מתוקן אלא על תנאי שבלבו אינו אוכל כדפרישית לעיל והכא הא מודה ר' יהודה דאינו מתארח אצל ע''ה. ומשני דשאני הכא דלענין טהרות מיירי וחיישינן שלא ילך ויטמא גופו ויבא ויטמא טהרות:

תַּנִּי הוּא נֶעֱנֶה לַחֲבוּרָה וּבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ נֶעֱנִין לוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַּנִּי הוּא וּבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ נֶעֱנִין לַחַבוּרָה. וְלֹא פְלִיג. כָּאן בְּטִפּוּלִין לַאֲבִיהֶן כָּאן כְּשֶׁאֵינָן טִפּוּלִין לַאֲבִיהֶן. תַּנִּי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל גְּדוֹלִים נֶעֱנִין לַחֲבוּרָה קְטָנִים נֶעֱנִין לוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אית תניי תני. תניא אידך שאף בניו וב''ב צריכין לקבל בפני חבורה:

הוא נענה לחבורה. כלומר הוא בעצמו צריך שיקבל עליו בפני חבורה של ג' אבל בניו וב''ב נענין לו הן גוררין אחריו ואינם צריכים לקבל בפני חבורה בפ''ע:

תני. בתוספתא שם:

וקאמר הש''ס דלא פליגי כאן בטפולין לאביהן שהן סמוכין על שלחנו נגררין אחריו ובשאינן טפולין לו צריכין לקבל בפני עצמן:

תני ר' חלפתא בן שאול. לחלק בין גדולים ובין קטנים ולא בטפולין תליא מלתא:

משנה: הַנַּחְתּוֹמִין לֹא חִייְבוּ אוֹתָן חֲכָמִים לְהַפְרִישׁ אֶלָּא כְדֵי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה. הַחֶנְווָנִין אֵינָן רְשָָׁאִין לִמְכּוֹר אֶת הַדְּמַאי. וְכָל הַמְּשׁוּפָּעִין בְּמִידָּה גַסָּה רְשָׁאִין לִמְכּוֹר אֶת הַדְּמַאי. וְאֵלּוּ הֵן הַמְּשׁוּפָּעִין בְּמִידָּה גַסָּה כְּגוֹן הַסִּיטוֹנוֹת וּמוֹכְרֵי תְבוּאָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' הנחתומים. הלוקחין תבואה מעם הארץ לא חייבו אותן חכמים להפריש מהדמאי אלא כדי תרומת מעשר שהיא אחד ממאה וכדי שיעור חלה אבל לא מעשר שני והקילו חכמים עליהם בדבר זה משום ששוטרי המלך בירושלים היו חובטים אותם ולומר להם מכרו בזול לפיכך לא הטריחום שיפרישו מעשר שני מדמאי ולעלות לאכלו בירושלים אלא הלוקח מהם צריך שיפריש מעשר שני ודוקא אם מוכרים בחנותם או על פתח חנותם כדאמר בגמרא:

החנוונין. שהן מוכרין מעט מעט ומשתכרין הרבה אינן רשאין למכור את הדמאי וצריך שיתקנו מקודם ועוד מפני שרגילין התינוקות לקנות מהם שלא יאכלו התינוקות דבר שאינו מתוקן:

וכל המשופעין. שמוכרין בשפע הרבה במדה גסה כדמפרש במתני' דלקמן איזו היא מדה גסה והן רשאין למכור את הדמאי מפני שהן מוסיפין על המדה ואין משתכרין הרבה לא הטילו חכמים עליהם לתקן את הדמאי אלא על הלוקח מהן:

כגון הסיטונות. הן המוכרין יין ושמן הרבה ביחד להחנוונים ומוכרי תבואה שהן קונים תבואה מבעלי האוצרות ומוכרין להחנוונים הרבה ביחד:

חִייָא בֵּרִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן חָבֵר שֶׁיָּצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ אֵין דּוֹחִין אוֹתוֹ מֵחֲבוּרָתוֹ. הָא קָטָן אֵין צָרִיךְ קֵירוּב.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

חייא בר בון בשם ר' יוחנן אמר אלו שני דברים חבר שיצא לחו''ל אין דוחין אותו מחבורתו ואע''פ שנטמא בארץ העמים הואיל וטומאה דרבנן היא:

הא קטן אין צריך קירוב. ועוד אמר ר' יוחנן דקטן אין צריך קירוב בפני חבורה אלא נגרר אחר אביו הוא וכהאי דר' חלפתא דמחלק בין גדולים לבין קטנים:

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים חָבֵר שֶנַּעֲשֶׂה גַּבַּיי דּוֹחִין אוֹתוֹ מֵחֲבוּרָתוֹ. חָֽזְרוּ לוֹמַר כָּל זְמָן שֶׁהוּא גַּבַּיי דּוֹחִין אוֹתוֹ מֵחֲבוּרָתוֹ. יָצָא מִגַּבַּייָתוֹ הֲרֵי הוּא כְּחָבֵר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בראשונה היו אומרים. תוספתא. (פ''ג):

חבר שנעשה גביי. ממונה למלך לגבות מס מישראל:

דוחין אותו מחבורתו. ואפילו פירש מגבאות אין מקבלין אותו חזרו לומר וכו':

תַּנִּי מַקְרִיבִין לִכְנָפַיִם וְאַחַר כָּךְ מְלַמְּדִין לְטָהֳרוֹת. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בְּרִבִּי לָֽעְזָר כְּנָפַייִם מַדָּפוֹת הַסָּתוֹת טָהֳרוֹת מַעְשְׂרוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תני. בתוספתא שם:

מקריבן לכנפים. בתחלה מקריבן אותם שיקבלו ע''ע לטהרת ידים קודם אכילה וקודם נגיעה באוכלין דתרומה ואח''כ מלמדין אותם לטהרות לחומר שאר טהרות מדברים הנוהגין בהן:

כנפיים וכו'. כלומר כך הוא סדרן בתחלה צריך לקבל לטהרת ידים ואחר כך למדפות להזהר מטומאה קלה ומטומאת הסיטות ולדין שמירת טהרות ולמעשרות:

תַּנִּי כָּל הַבָּא צָרִיךְ לְקַבֵּל עָלָיו אֲפִילוּ חָבֵר תַּלְמִיד חָכָם אֲבָל חָכָם שֶׁיָּשַׁב בִּישִׁיבָה אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַבֵּל 10a עָלָיו שֶׁכְּבָר קִיבֵּל עָלָיו מִשָּׁעָה שֶׁיָּשַׁב. אָמַר רִבִּי לָא וְהוּא שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. רִבִּי יוֹסֵי בְּעֵי אִי מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה לָמָּה לִי חָבֵר אֲפִילוּ עַם הָאָרֶץ. אַתְיָא דְּרִבִּי לָא כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲוָה סְלַק לְגַבֵּי אִילֵּין דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי וַהֲווֹ נְשָׁייָא חַזְייָן לֵיהּ וְעָֽרְקָן מִקּוֹמוֹי. אָמַר לוֹן אָבֹא לְכוֹן בַּייְתָא עַם הָאָרֶץ אֲנִי אֶצֶל הָטָּהֳרוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והוו נשיא. והיו הנשים הרואות אותו בורחין מלפניו ומשמרין עצמן שלא יגע בבגדיהן ואמר להן אני אבוא אצליכם בתוך הבית. כלומר אל תחושו לזה מלפני לפי שע''ה אני אצל טהרות שלא קבלתי עלי משעה ראשונה:

אתיא דרבי לא כר''ל. דמשמע מעובדא דלקמיה דאף חבר ות''ח צריך שינהוג כך בתחלה בצינעה בתוך ביתו:

ר' יוסי בעי אי משעה ראשונה. צריך שינהוג אם כן למה לי חבר אפי' ע''ה דינו כך ומה בין חבר לע''ה:

והוא שקיבל עליו משעה ראשונה. אחבר ות''ח קאי שצריך שיקבל עליו דברי חבירות משעה ראשונה וכלומר שצריך שנדע שנוהג בהם בתחלה בצינעה בתוך ביתו ואז מקבלין אותו:

אינו צריך לקבל עליו. בפני ג' חברים שכבר קיבל עליו משעה שישב בישיבה:

צריך לקבל עליו. בפני ג' חברים אפי' הוא חבר ואפי' הוא ת''ח:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source